מיתוס המים

מיתוס המים

מי שמתאמן באופן קבוע בין אם זה אימון מקצועי או חובבני, מכיר בחשיבות של צריכת מים לפני/במהלך/אחרי אימון.

ומי מאיתנו שמבצעים אימונים ארוכים בסופ״ש ו/או משתתפים בתחרויות הסיבולת השונות מכירים את ההרגשה של שתיית ליטרים של מים ביום שלפני כחלק מההכנה.

הגישות הרווחות לגבי שתיית נוזלים בעיסוק ספורטיבי

הגישה המוכרת ביותר היא שתיית 2-3 ליטרים של מים ביום, ובעיסוק ספורטיבי אינטנסיבי גם 4 ליטרים של מים.

גישה נוספת מדברת על החזרת נוזלים בהתאם לאיבוד משקל, מה שאומר שעל כל ק"ג שאיבדנו ממשקלנו באימון גופני נשאף להחזיר 1 ליטר של נוזלים (כ-4 כוסות מים).

בפועל שתי הגישות הללו לא לוקחות בחשבון את רמת הצמא, איבוד זיעה, מזג האוויר ועוד משתנים אשר משפיעים על מאזן הנוזלים בגוף.

בפשטות – לשתות המון מים, מה שעלול להוביל להרעלת מים.

היפונתרמיה (הרעלת מים)

היפונתרמיה מוגדרת כריכוז נתרן בדם מתחת ל-135 מא"ק לליטר והיא מסוכנת מאוד, כתוצאה מריכוז נתרן נמוך רקמות שונות בגוף עלולות להיהרס, ותאים עלולים להפסיק לתפקד.

מיתוסים כמו שתייה מוגברת של מים לפי כמות ספציפית או בהתאם לאיבוד המשקל יגרמו לנו להטלת שתן מוגברת ובכך עלולים לדלל משמעותית את כמות המלחים בדם עד כדי מצב של היפונתרמיה.

לכל מי שעוסק בספורט צריכת כמויות גדולות של מים בלבד ללא אלקטרוליטים הינה מסוכנות אף יותר מכיוון שריכוז המלחים בדם נמוך לאור איבוד המלחים באמצעות הזיעה.

הטלת שתן מוגברת תדלל עוד יותר את רמות הנתרן בדם מה שעלול בעצם לגרום להיפונתרמיה.

יש לציין כי היפונתרמיה מובילה להתכווצויות שרירים קשות ופוגעת משמעותית בביצועים ספורטיביים.

חשוב לדעת

עבור אדם בריא המינון היומי המומלץ (ע״פ משרד הבריאות) לצריכת נתרן הוא כ-2,300 מ"ג (כפית מלח), וכאמור, כל מי שמבצע פעילות גופנית מאבד אלקטרוליטים באמצעות הזיעה

ולכן ברור שיש לצרוך יותר מההמלצה לציבור הכללי.

חשוב לציין שאיבוד המלחים הינו אינדיבידואלי ותלוי במספר גורמים כמו גנטיקה, כושר גופני ומשתנים נוספים ויכול להגיע עד ל-3,000 מ"ג בשעה שזה כזכור גבוה המינון היומי המומלץ!

גוף האדם הוא מכונה מופלאה אשר שואפת לאיזון בכל עת, ובכל הקשור למאזן הנוזלים ואלקטרוליטים הגוף ישאף תמיד לאזן ביניהם שהרי אינו יכול לתפקד בלעדיהם.

מה עושים?

 תכנון צריכת נוזלים בהתאם לצרכים הייחודיים של כל אדם, עמידה במינימום המומלץ לצריכת נתרן באמצעות התזונה שלנו ותיסוף אלקטרוליטים למים שלנו.

תזכרו – אנחנו לא מזיעים מים

שתפו

  • אין לראות באמור עצה רפואית.